<h1>ראבי"ה סימן קמ"ח</h1>
<h2>דף לה.</h2>
ברוב הספרים גרסינן בפרק כיצד מברכין והלכתא פת אורז ודוחן וכן מעשה קדירה דידהו לא מברך עלייהו בורא מיני מזונות דלא קיימא לן כר' יוחנן בן נורי אלא מברך שהכל נהיה בדברו. וגם בשערי הברכות פסק כן. ובפירוש רבינו חננאל סתם דבריו בהא. ובהלכות גדולות תחלה פסק כמו בשערי הברכות, ושוב חזר בו ופסק בורא מיני מזונות מברך עלייהו. וכן פסק רבינו אלפסי, וגם רבינו שב"ט כתב נמי שמברך בורא מיני מזונות. וראייתם משום דרב ושמואל איתותבו, ואם כן רבנן נמי לא פליגי בהא אדר' יוחנן בן נורי. ואני אומר כד מעיינת בה שפיר לא איתותבו, ושיבוש הוא תיובתא דרב ושמואל תיובתא, ולא גרסינן תרי זימני תיובתא, [דהאי] דאמר מר הכוסס את החטה וכו' היינו מפרש והולך תירוצא לתיובתא, אף על פי שהלשון מגומגם. בכמה מקומות יש בברכות גירסות שאינם מלשון התלמוד. ודוגמתו במסכת תמורה גבי עובר ירך אמו הוא כתוב בספרים תיובתא דר' יוחנן תיובתא, ואינו דלבסוף מסיק ליה כתנאי. ותדע דהא (כי) מסיק אמר מר הכוסס את החטה וכו' אלא פשיטא רבנן אי הכי קשיין דרבנן אדרבנן, ומשני לעולם רבנן ולא תימא גבי אורז ולבסוף ברכה אחת מעין שלש אלא אימא ולא כלום, וכיון דלבסוף ולא כלום מגיהים, אם כן על כרחך נמי צריך להגיה גבי אורז לכתחלה מברך עליה שהכל נהיה בדברו, דהא כשתדקדק בכולה גמרא דברכות תמצא דבר שטעון לפניו ברכת המוציא טעון לאחריו שלש ברכות ודבר שטעון לפניו בורא מיני מזונות טעון לאחריו ברכה אחת מעין שלש ודבר שלפניו שהכל נהיה בדברו לאחריו בורא נפשות רבות. ופירוש ולא כלום שאינו טעון ברכה א' מעין ג' אלא בורא נפשות רבות, וכדתנן כל הטעון ברכה לפניו וכו', כדאיתא בסוף פרק כיצד מברכין [ובמס' נידה]. ו(מ)השתא ליכא תיובתא, דקיימי רבנן בשיטתייהו ופליגי אדר' יוחנן בן נורי, והלכתא כרבנן. ובלשון הספרים שגגו רבותינו.
<h2>דף קיד:</h2>
ברוב הספרים גרסינן בפרק כיצד מברכין והלכתא פת אורז ודוחן וכן מעשה קדירה דידהו לא מברך עלייהו בורא מיני מזונות דלא קיימא לן כר' יוחנן בן נורי אלא מברך שהכל נהיה בדברו. וגם בשערי הברכות פסק כן. ובפירוש רבינו חננאל סתם דבריו בהא. ובהלכות גדולות תחלה פסק כמו בשערי הברכות, ושוב חזר בו ופסק בורא מיני מזונות מברך עלייהו. וכן פסק רבינו אלפסי, וגם רבינו שב"ט כתב נמי שמברך בורא מיני מזונות. וראייתם משום דרב ושמואל איתותבו, ואם כן רבנן נמי לא פליגי בהא אדר' יוחנן בן נורי. ואני אומר כד מעיינת בה שפיר לא איתותבו, ושיבוש הוא תיובתא דרב ושמואל תיובתא, ולא גרסינן תרי זימני תיובתא, [דהאי] דאמר מר הכוסס את החטה וכו' היינו מפרש והולך תירוצא לתיובתא, אף על פי שהלשון מגומגם. בכמה מקומות יש בברכות גירסות שאינם מלשון התלמוד. ודוגמתו במסכת תמורה גבי עובר ירך אמו הוא כתוב בספרים תיובתא דר' יוחנן תיובתא, ואינו דלבסוף מסיק ליה כתנאי. ותדע דהא (כי) מסיק אמר מר הכוסס את החטה וכו' אלא פשיטא רבנן אי הכי קשיין דרבנן אדרבנן, ומשני לעולם רבנן ולא תימא גבי אורז ולבסוף ברכה אחת מעין שלש אלא אימא ולא כלום, וכיון דלבסוף ולא כלום מגיהים, אם כן על כרחך נמי צריך להגיה גבי אורז לכתחלה מברך עליה שהכל נהיה בדברו, דהא כשתדקדק בכולה גמרא דברכות תמצא דבר שטעון לפניו ברכת המוציא טעון לאחריו שלש ברכות ודבר שטעון לפניו בורא מיני מזונות טעון לאחריו ברכה אחת מעין שלש ודבר שלפניו שהכל נהיה בדברו לאחריו בורא נפשות רבות. ופירוש ולא כלום שאינו טעון ברכה א' מעין ג' אלא בורא נפשות רבות, וכדתנן כל הטעון ברכה לפניו וכו', כדאיתא בסוף פרק כיצד מברכין [ובמס' נידה]. ו(מ)השתא ליכא תיובתא, דקיימי רבנן בשיטתייהו ופליגי אדר' יוחנן בן נורי, והלכתא כרבנן. ובלשון הספרים שגגו רבותינו.
